פסק-דין בתיק ה"פ 17658-10-10

בתביעה דנא, עותר המבקש להורות על אכיפתו של הסכם אופציה לרכש חנות.

מבוא ורקע

1.         המשיבים הינם יורשי המנוח ברוך אליעזר ז"ל (להלן: " המנוח") הזכאים, כך נטען בתובענה, להירשם כחוכרים של חנות מורחבת, שבמקורה הייתה שתי יחידות, הממוקמת בבניין הבנוי על חלקה 48 בגוש 6907 והמצוי ברחוב בוגרשוב 12, תל אביב (להלן: " החנות").

            החלקה והבניין שעליו רשומים במרשם המקרקעין על שמה של חברת דבגר בע"מ (להלן: " דבגר" או " החברה").

2.         זכויות החכירה שבחנות, כך על פי הטענה, נרכשו על ידי המנוח בשנות ה-50 של המאה הקודמת בשני חלקים: האחד, מהחברה והחלק השני מאת אחת, הגב' אפשטיין. 

            הגם שהמנוח ויורשיו (המשיבים) אחריו החזיקו בחנות למן מועד רכישתה, הזכויות בחנות לא נרשמו, עד הנה, בלישכת רישום המקרקעין.

3.         ביום 18/11/08 נכרת הסכם בין המשיבים מחד, לבין אברהם גל מאידך (להלן: " גל"), במסגרתו הוענקה לאחרון אופציה סחירה לרכישת זכויות המשיבים בחנות (להלן: " הסכם האופציה" או " ההסכם"), לתקופה של 24 חודש למן מועד חתימתו של ההסכם (להלן: " תקופת המימוש").

            מחיר האופציה נקבע בהסכם בסך 50,000 ש"ח, אשר הופקדו בידיו הנאמנות של עוה"ד יונה מושקוביץ (להלן: " הנאמן"), שאמור היה לשלמו לידי מי מהצדדים, בהתאם להוראות ההסכם.

            להסכם האופציה נלווה הסכם מכר שהצדדים התחייבו לחתום עליו ככול שהאופציה תמומש (להלן: " הסכם המכר").

4.         כמתחייב מהסכם האופציה הגיש המשיב 2 (להלן: " המשיב"), באמצעות הנאמן, תובענה לבית המשפט המחוזי (ה"פ 1477/09) במסגרתה עתר למתן פסק דין המצהיר כי הוא ואחותו, המשיבה 1, הינם בעלי זכויות החכירה בחנות, וזכאים להירשם ככאלה במירשם המקרקעין. בפסק הדין מיום 10/11/09 (להלן: " פסק הדין") דחה בית המשפט (כב' השופט י. זפט) את התובענה מן הטעם שלא הוצגו ראיות מספיקות לביסוס זכויות המשיבים בחנות.

5.         בתאריך 6/1/10 סוחרה האופציה על ידי גל למבקש ולמר יצחק בן שוהם (להלן: " בן שוהם"), אשר ייקראו יחדיו להלן " הרוכשים החדשים".

6.         בחלוף כשבוע ממועד סיחורה של האופציה לרוכשים החדשים, התקיימה פגישה (14/1/10) בין האחרונים ובא כוחם לעו"ד פלד והנאמן (להלן: " הפגישה מיום 14/1/10") במסגרתה דרשו המשיבים מהמבקש ובן שוהם, לשלם את חוב העבר של המשיבים למיסוי מקרקעין, אשר עמד אותה עת על סך 170,000 ש"ח (להלן: " החוב" או " חוב המס").

            הרוכשים החדשים סירבו לדרישה זו, כל עוד עסקת המכר לא נחתמה.

7.         ביום 13/6/10 רכש המבקש את חלקו של בן שוהם, ומני אז, הפך המבקש לזכאי הבלעדי למימוש האופציה.

8.         ביום 15/6/10 הודיע המבקש למשיבים, בכתב, על מימושה של האופציה (להלן: " הודעת המימוש"), והזמין המשיבים לפגישה אצל הנאמן, לצורך חתימה על הסכם המכר.

9.         בהעדר שיתוף פעולה מצד המשיבים, שיגר ב"כ המבקש - עוה"ד לין - למשיבים מכתב מיום 25/8/10, בו הלין על מחדלם של האחרונים בקידום עסקת המכר. משלא שעו המשיבים אף למכתב זה - הוגשה התובענה דנא.

התובענה וטענות הצדדים

10.        בתובענה שבכאן, עותר המבקש לאכיפתו של הסכם האופציה, אם במתן פסק דין המורה למשיבים לחתום על הסכם המכר, או במינוי בא כוחו ככונס נכסים לשם חתימה כאמור.

            לטענת המבקש, הסכם האופציה נכרת כדין וסוחר לו כדין, כאשר עסקת האופציה כמו גם סיחורה, דווחו כנדרש לשלטונות המס.